נמאס לך כבר, אה?!

כבר כמה זמן שאת/ה מרגיש קצת תקוע/ה, חסר/ת אנרגיה, לא בטוח/ה איך להמשיך הלאה. זה לא שאת/ה ממש בדיכאון, אבל החיים מרגישים חסרי משמעות, לא מספקים. אולי גם הזוגיות כבר לא מה שהייתה פעם. את/ה מנסה ומנסה אבל נראה ששום דבר לא עוזר, וזה כבר די מייאש. 

רק רוצה להיעלם

יש ימים שממש אין לך מוטיבציה לעשות כלום. הכל מרגיש כבד, ואת/ה רק רוצה להסתתר, להתנתק מהעולם. למרות שאת/ה יודע/ת להסתדר בחיים, את/ה לא מצליח/ה לשנות את המצב, וזה נמשך כבר חודשים. 

 עמוק בפנים, כבר התחלת לפחד שאי אפשר לתקן את זה, שאת/ה מקולקל/ת. אפילו עוד יותר מפחיד זה שאנשים יראו את זה עליך. יגלו את הרמאות, יראו מעבר למסיכה של המסוגלות שאת/ה מקרין/ה. 

למה זה ככה?

מצב כזה נובע לרוב מבושה. מתישהו במהלך חייך שפטו אותך, ביקרו אותך, השפילו אותך, וקיבלת את המסר שחלק ממך לא מספיק טוב, לא בסדר, שבור, ולכן צריך להסתיר אותו. 

רוב הסיכויים שאת/ה אפילו לא מודע/ת לחלק הזה, ולמסר שהחלק קיבל. פשוט הדחקת. ולהדחקה הזאת יש מחיר – תקיעות, חוסר אנרגיה, רצון להסתתר. 

בושה היא שבירה של הגשר הבין אישי. כשאנחנו בבושה, הנפש מרגישה כאילו היא תקועה בביצה – קשה לזוז, אין אנרגיה, הגוף כפוף, הכתפיים שחוחות, קשה לחשוב.

האומץ לחיות את החיים שלך

כדי לצאת מבושה צריך ליצור מחדש את הגשר הבין אישי. להתחבר למישהו בטוח ולשתף במה שעובר עליך. התוצאה של תהליך כזה היא שחרור, חיות, ואומץ להיות מי שאת/ה. ידיעה עמוקה שאת/ה בסדר כמו שאת/ה.

זה בסדר להיות אנושי.